כמאל גנאים נ' הפניקס חב' לבטוח בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 אשר הגיש התובע בגין נזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים שאירעה ביום 29.7.05.

בין הצדדים אין מחלוקת לגבי אירוע התאונה והכיסוי הביטוחי אלא רק בעניין גובה הפיצוי המגיע לתובע.

חוות הדעת הרפואיות

שני מומחים מונו לבדיקת התובע ומתן חוות דעת בעניינו. פרופ' יוסף אלידן – מומחה בתחום אף אוזן גרון וד"ר דני פישר – מומחה בתחום הפסיכיאטריה.

חוות הדעת בתחום אף אוזן גרון

בחוות דעת מיום 17.2.09 קבע פרופ' אלידן כי לתובע נכות צמיתה כמפורט להלן:

10% בגין ירידה בשמיעה.

10% בגין טינטון קבוע.

מחוות דעתו של פרופ' אלידן עולה כי שלושה ימים לאחר התאונה הופיעו לפתע אטימות ולחץ באוזן שמאל של התובע, עם טינטון. בדיקת שמיעה הראתה ליקוי תחושתי – עצבי עמוק באוזן שמאל.

לפי חוות הדעת אין, אמנם, אפשרות להוכיח באופן חד משמעי את הקשר בין החבלה לבין איבוד השמיעה, אך קשר כזה הוא בהחלט סביר ולכן יש להכיר בקשר בין התאונה לבין איבוד השמיעה. עוד לפי חוות הדעת תלונת הטנטון נראית מהימנה, קונסיסטנטית ואף נתמכת בבדיקת אפיון טנטון.

פרופ' אלידן מתייחס בחוות דעתו לרישום מתיק קופת חולים לפיו התובע סבל שנים רבות מטנטון וכותב כי אין תימוכין לקביעה זו בחומר הרפואי.

הנתבעת שלחה לפרופ' אלידן שאלת הבהרה בעניין האפשרות שליקוי השמיעה נגרם עקב רעש בלתי סביר בבית הספר. פרופ' אלידן השיב כי לא ברור מה הקשר בין רמת הרעש בבית הספר בו לימד התובע לבין המקרה הנוכחי, הרעש המקסימלי שנמדד בבית הספר הוא רעש מותר לחשיפה ביום עבודה של 8 שעות ולא סביר כי הפגיעה בשמיעה נגרמה כתוצאה מעבודתו בבית הספר.

אני דוחה, אפוא, את טענת הנתבעת לפיה ליקוי השמיעה של התובע נגרם כתוצאה מהרעש אליו נחשף התובע בעבודתו.

חוות הדעת בתחום הפסיכיאטריה

בחוות דעת מיום 26.1.12 קבע ד"ר פישר כי לתובע נכות צמיתה בגובה 10% בשל תסמונת פוסט טראומטית קלה והפרעת הסתגלות עם מאפיינים דיכאוניים וחרדתיים.

מתלונות התובע בפני ד"ר פישר עולה כי התובע רגיש מאד לרעש, הפסיק ללכת למסיבות, כאשר נפגש באירועים משפחתיים עם אחיו וילדיהם אצל אמו – פורש כעבור מספר דקות בשל רעש. הרעש מכעיס אותו, גורם לו להיות עצבני ואף אלים מילולית.

אני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה בכל הנוגע לנכות הנפשית יש לקחת בחשבון כי התובע לא התלונן על בעיות נפשיות בפני הועדה הרפואית של לשכת הבריאות המחוזית, וגם בתשובות לשאלון, כאשר נשאל מאילו הפרעות ומגבלות הוא סובל כיום לא התייחס לבעיה נפשית (תשובה 13 לשאלון נ/15ב'). עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שהתובע פנה לפסיכולוג עוד בשנת 2005, דהיינו סמוך לאחר התאונה וקיבל טיפול לא קצר.

הנכות הרפואית המשוקללת של התובע היא, אפוא, בגובה 27%.

הנזק